נוגידאת נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' מחאג'נה קרמאן איה), מיום 3/3/13, בתיק מס' 02-34012-11-0, במסגרתה הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים ותיקיה אוחדו בכפוף להפקדת תשלום ראשוני בסך של 1,000 ₪ וכן נקבע לה צו חיוב בתשלומים חודשי בסך של 600 ₪.

ביום 3/3/13 הגישה המבקשת בקשה להכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים. המבקשת ציינה בבקשתה את נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי וכן הגישה פירוט הוצאותיה והציעה תשלום חודשי בסך של 150 ₪.

בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה מיום 3/3/13, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני, נקבע כאמור כי על המבקשת להפקיד תשלום ראשוני בסך של 1,000 ₪ וכן נקבע למבקשת צו תשלומים בסך של 600 ₪, החל מיום 15/5/13 ובכל 15 לחודש שאחריו.

בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור נקבעו הדברים הבאים: כנגד המבקשת תלויים ועומדים 4 תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של כ- 43,366 ₪. המבקשת הינה בת 32 גרושה ואם לשני ילדים קטינים, המצויים במשמורת האב. למבקשת הכנסה חודשית בסך 2,275 ₪, המורכבת ממשכורתה בסך 1,000 ₪ וקצבת השלמת הכנסה בסך 1,275 ₪. המבקשת טענה בפני הרשמת הנכבדה להוצאות בסך 3,100 ₪ ובכללן שכ"ד 1,500 ₪, חשבונות 600 ₪ וכלכלה בסך 1,000 ₪.

לאחר שפירטה בהחלטתה את טענות המבקשת ואת מסמכי הבקשה, קובעת הרשמת הנכבדה כי מיום מסירת האזהרה ועד להגשת הבקשה שילמה המבקשת 28 ₪ בלבד על חשבון החוב, עובדה שניתן לה ביטוי בעת קביעת התשלום הראשוני המהווה תנאי לפתיחת תיק איחוד והמבטא תשלום, חלקי ביותר, על חשבון הפיגורים בתיק.

בבקשה אשר בפני טוענת המבקשת כי לא היה מקום להתנות את פתיחת תיק האיחוד בתשלום ראשוני והדבר עומד בניגוד לפסיקה נרחבת אשר ניתנה בעניין זה. עוד טענה המבקשת כי הכנסותיה נופלות בהרבה מהוצאותיה ולפיכך היה על רשמת ההוצאה לפועל להימנע ממתן ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. המבקשת טוענת כי התשלום החודשי אשר נקבע לה הוא גבוה ביחס להכנסותיה וההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור לא שקלה כלל את נתוניה הכלכליים הקשים של המבקשת. לטעמה של המבקשת אין "להענישה" על תשלום 28 ₪ בלבד ע"ח חובה, אלא יש ליתן לה הזדמנות נוספת. לטעמה, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, כמוה כדחיית בקשתה ונעילת דלתות בפניה , כאשר פניה מועדות לתשלום חובותיה.

היות ובקשת המבקשת הוגשה באיחור ניכר, טוענת המבקשת כי הדבר נבע מכך שכאשר פנתה אל הסיוע המשפטי, מונה לה עו"ד אשר התמנה מאוחר יותר לשפיטה וכך אירע כי בקשתה הוגשה באיחור. לטענת המבקשת מדובר ב"נימוקים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד.

דיון :

תחילה לעניין מועד הגשת בקשת רשות הערעור.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער או מיום שהומצאה לו, אם ניתנו שלא בפניו.

בענייננו, המועד להגשת בקשת הערעור ביחס להחלטה מיום 3/3/13, חלף זה מכבר.

עיון במסמכי הבקשה מעלה כי למבקשת מונה עו"ד מטעמו של הסיוע המשפטי כבר ב 18/4/13. ייצוג זה הוחלף רק שבעה חודשים לאחר מכן (!), ביום 11/11/13.

לא סביר בעיני כי המבקשת שקטה על שמריה למעלה מחודש לאחר מתן ההחלטה בבקשתה שלה לקביעת צו חיוב בתשלומים ויתרה מכך , אף לאחר שמונה לה עו"ד, לא הוגשה כל בקשה מטעמה במשך למעלה משבעה חודשים בהם היתה מיוצגת. גם לאחר החלפת הייצוג, המתינה המבקשת כחודש נוסף עד הגשת בקשת רשות הערעור בפני מותב זה. איני מוצאת בכך טעם מיוחד המצדיק סטייה מלוח הזמנים אשר התווה המחוקק ולטעמי, אין מקום לקבלת בקשתה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. המבקשת אשר טוענת כי אינה בקיאה בסדרי הדין, הייתה מיוצגת משך חודשים ארוכים ולא ברור מדוע זה ישנה על זכויותיה עד כה.

בנסיבות אלו יש לדחות את הבקשה להארכת מועד ומשכך היתה נדחית אף בקשת רשות הערעור.

בבחינת למעלה מהצורך יצויין כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, דינה דחייה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)